הסתגלות. 16.3 פוקואוקה, קיושו

אז אכלנו את הראמן הראשון שלנו, חווינו שינה בריוקן בחדר יפני טיפוסי. הדובדבן, כמו ששערנו החל את פריחתו כאן בדרום וגם ממנו "טעמנו".
הספקנו אתמול בלילה, לאחר כ 29 שעות בדרכים לצאת ולטעום מהיטאי, דוכני האוכל המסורתיים בפוקואוקה. הרווחנו את פתיחת יריד הקרמיקה השנתי בו מציגים כ 200 אומנים מהאזור, חוויה מעניינת ואמנותית ותרבותית כאחד.

הצלחנו למצוא את חברת השכרת הרכב, לצאת מפוקואוקה ולהתחיל את מסלול עיירות הקדרים באזור סאגה. אך למרות כל זאת אנחנו בחווית הסתגלות. האנגלית קשה פה יותר. השילוט כמעט רובו ככולו ביפנית בלבד. יש להתרגל לצד שמאל, ומי מאמין שנלמד לדעת איך כותבים מלון ביפנית.

לא פשוט. אבל....הכל מתאזן. כשיפנים רואים שאתה מחפש משהו הם ניגשים מיד לעזור. העזרה אינה מסתיימת בהסבר אלא שהם ממש מלווים אותך ומוודאים שהגעת. כך מצאנו את הריוקן שהזמנו אתמול בערב, לאחר מכן חבורה של 3 בנות צעירות, סטודנטיות סיניות הלומדות בפוקואוקה, הביאו אותנו לאזור היטאי.

כחלק מההתארגנות ליום המחר נכנסנו לאונסן, טבלנו את עצמנו בשלל בריכות ומקלחות והרוגע הציף אותנו מיד. שאלה שעסקתי בה תוך כדי טבילה: מה ההבדל בין זה למקווה שלנו?

בדרך לרחצה באונסן

בהמתנה ליציאה משדה התעופה, מתח ותיסכול לפני, הנסיעה הארוכה, שאלות האם לא שכחנו משהו...