הסתגלות. 16.3 פוקואוקה, קיושו

אז אכלנו את הראמן הראשון שלנו, חווינו שינה בריוקן בחדר יפני טיפוסי. הדובדבן, כמו ששערנו החל את פריחתו כאן בדרום וגם ממנו "טעמנו".
הספקנו אתמול בלילה, לאחר כ 29 שעות בדרכים לצאת ולטעום מהיטאי, דוכני האוכל המסורתיים בפוקואוקה. הרווחנו את פתיחת יריד הקרמיקה השנתי בו מציגים כ 200 אומנים מהאזור, חוויה מעניינת ואמנותית ותרבותית כאחד.

הצלחנו למצוא את חברת השכרת הרכב, לצאת מפוקואוקה ולהתחיל את מסלול עיירות הקדרים באזור סאגה. אך למרות כל זאת אנחנו בחווית הסתגלות. האנגלית קשה פה יותר. השילוט כמעט רובו ככולו ביפנית בלבד. יש להתרגל לצד שמאל, ומי מאמין שנלמד לדעת איך כותבים מלון ביפנית.

לא פשוט. אבל....הכל מתאזן. כשיפנים רואים שאתה מחפש משהו הם ניגשים מיד לעזור. העזרה אינה מסתיימת בהסבר אלא שהם ממש מלווים אותך ומוודאים שהגעת. כך מצאנו את הריוקן שהזמנו אתמול בערב, לאחר מכן חבורה של 3 בנות צעירות, סטודנטיות סיניות הלומדות בפוקואוקה, הביאו אותנו לאזור היטאי.

כחלק מההתארגנות ליום המחר נכנסנו לאונסן, טבלנו את עצמנו בשלל בריכות ומקלחות והרוגע הציף אותנו מיד. שאלה שעסקתי בה תוך כדי טבילה: מה ההבדל בין זה למקווה שלנו?

בדרך לרחצה באונסן

יטאי בפוקואוקה

זהו הגענו לפוקואוקה אחרי 28 שעות בדרכים

הראמן הראשון שלנו. נריטה טוקיו , ממתינים לטיסה לפוקואוקה. טעם גן עדן

פוקואוקה, הדובדבן/אפרסק/שזיף הראשון שלנו

אחה"צ הגענו לסוכנות הרכב בפוקואוקה, למזלינו היתה סמוכה ל-Ryokan Kashima Honsen בו לנו.

בחרנו להתחיל את מסעינו לדרום מערב Kyushu לאיזור הקדרים, מאחר ולא הכרנו את ה-GPS הידוע בשמו המקומי Navi הכניס לנו איש השרות ביורוקאר מספר טלפון למלון בעיירה בדרך, ליד פארק  Yoshinogari.

Navi הכריז בחגיגיות שהגענו, שום שלט מוכר לא נראה מסביב, אבל במרחק כ100 מ' זהינו משהו שנראה כמו אכסניה, ירדנו והתחלנו לחפש את הקבלה, בחורה שהסתובבה, הסבירה לנו שהגענו מעט מוקדם כי זה "בית אבות"...

היא ביקשה שניסע אחריה והובילה אותנו לבית מלון, המלון היה מלא, הלילה ירד, אך היא לא ויתרה והובילה אותנו למלון אחר ששרת אונסן (בית מרחץ) ששכן מולו. נפרדנו ממנה בתודות כאילו מלאך שהציל אותנו... לא ידענו שיהיו עוד רבים כמותה...

לא ויתרנו על הרחצה באונסן ואף השבענו רעבוננו במסעדה מקומית - לילה ראשון שלא אורגן מראש.