נפרדים מקיושו 25.3

זהו, עוד רגע והאי מאחורינו, תחושה של פרידה. בחרנו להיפרד ב usuki עיירה קטנה שזכתה לפרסום בעקבות 60 פסלי בודהה בני 1000 שנה, חצובים בסלע שזכו ראשונים בתואר הנכסף "אוצר לאומי". כמו כל אתר ביפן סביבם נבנה פארק מקסים וגינות מרשימות. עבור הבודהיסטים המקום על אוסף הפסלים שבו נתפס כמקום רוחני.

צפון קיושו - איזור הא אסו

23/4/17 קמנו ליום גשום במיוחד, בעל הפנסיון הכין לנו מפות על הבוקר, כולל מסלולים מסומנים על המפה, התוכנית היתה לבקר בקניון Takachiho Gorge, ולמרות הכל החלטנו להתחיל לפי התוכנית, על כל ציודינו + שתי מטריות. איזור Takachiho נמצא דרום מערב ל Takamori, הגענו למקדש שינטו שנקרא Takachiho-jinja, מנזר נחמד וייחודי בעצי האורן העתיקים שסביבו.

הוותיק  בעצים מוערך ב800 שנה, הבתים עתיקים אף הם.

דרום קיושו 22.3

הבוקר היינו ספורטאים אמיתיים. החלטנו להיות באוטו ב 8:00 וגם הצלחנו.

הדרמנו כמעט עד לנקודה הדרומית ביותר באי לעבר איבוסוקי. עיר זו ידועה במרחצאות החול שלה. הגענו לאתר מופלא על חוף הים הצופה לנוף מדהים של ים והרים.

כשראיתי מה מצפה לנו אני חייבת לאמר שחשבתי שאנחנו נכנסים לתרגולת קבורה וחווים כיצד נרגיש במוות.
לבושים בחלוק המסורתי לרחצה באונסן הובלנו לחוף לחלקה שלנו. שני קברנים עם אתי חפירה הגיעו הורו לנו לשכב וכיסו אותנו בחול.
שכבנו כך במשך 15 דקות תמימות. היה ממש חם ואף הזענו כהוגן, אך לא יאומן יצאנו משם גמישים הרבה יותר ממה שנכנסנו.

המשכנו לצ'יראן עיירה מדהימה שבה שימרו רחוב של בתי סמוראים ולכל בית גן עם סיפור משלו.

הסמוראים היו בני אצולה, שהיו שומרי ראש של השוגון, ואף שלטו ביפן בין המאה ה12 למאה ה19, הם היו משכילים, לוחמים לאומנים שניסו להגיע באומנותם לרמה הגבוהה ביותר.

למדנו משהו על תורת עיצוב הגנים:

הגנים מדמים את הטבע. הרים מפלים מערות זרימה רוחות ועוד ועוד. השראתם היא מהטבע הסובב את האזור. בתוך הטבע הנ"ל משתלבים כמובן האלים בצורות שונות

כמובן כשלוקחים גנן הוא חייב להיות כזה שמבין את הסיפור אחרת הוא יכול לגזום בטעות את ההר או להזיז את המפל ממקומו.

סיימנו והחלטנו להצפין עד כמה שכוחו של הנהג יעמד לו. ב 18:00 התחלנו לחפש מקום לינה . הפעם חיכתה לנו חוויה נוספת. נכנסנו למסעדה הטבח ניסה לסייע לנו במציאת מקום תוך תירגול הצרפתית שלו עם הצרפתית של מיקי. Booking, פתר את הסוגייה מהר ויצאנו לכיוון הריוקן. אלא שאז החלו ההרפתקאות כשהגענו לכבישים שהיו מוארים כמו מסלולי המראה ונחיתה של מטוסים ומאי ידיעת השפה לא הבנו שמדובר בכביש סגור. מערכת הניווט הלא מתוחכמת במיוחד הובילה אותנו בדרך אחרת שגם היא אחרי 20 דקות נתגלתה כסגורה. למזלנו, נתקע איתנו עוד יפני מאיר פנים. שיחה לא קצרה שלו עם בעל הפנסיון שהזמנו התוותה דרך שלישית. נסענו אחרי היפני ואכן אחרי עוד 45 דקות הגענו סוף סוף ב 22:00.

המארח שלנו כל כך נלהב והתגלה כחובב דרכים מופלא. הוא צייד אותנו באינסוף מפות פרי עטו לגבי כל הנמצא בסביבה והוכרזנו כישראלים הראשונים ששהו אצלו.

אגב, אחרי הפגישה עם הגברת מקומאמוטו, הורדנו תרגומון און ליין שניתן להשמיע משפט באנגלית אותו הוא מחזיר ביפנית ולהיפך, הצרה שלפעמים הוא מבין ששומע משהו קצת אחר ואז יוצאים משפטים מצחיקים.

קגושימה וסקורג'ימה 21.3

יפן משופעת בהרי געש שחלקם עדין פעיל. באי קיושו יש לא מעט כאלה. את היום הקדשנו לסקורג'ימה שנחשב לפעיל ביותר מביניהם. ההתפרצות האחרונה וההרסנית שלו היתה ב 1946. האי כולו בנוי סביב ההר והסיור בו הוא בין תוצאות הפעילות הוולקנית. הגענו אליו בשיט עם מעבורת שיוצאת כל רבע שעה בדייקנות יפנית טיפוסית.

היפנים שנותנים מקום רחב לטבע,לעונות השנה וליחסי הגומלין בין האדם לסביבה, מביאים זאת לידי ביטוי בהסברים שיש להם בנקודות התצפית השונות. לכן תמיד ניתן היה למצוא הסבר על אופן השיקום הטבעי של הצומח לאחר ההרס שנוצר עקב הפעילות הוולקנית (מהלבה).

טבלנו את רגלינו המעיינות חמים, הסתובבנו בערוץ הלבה שנוצר בהתפרצות בשנת 1946, צפינו על ערוצי זרימת הלבה ועל ההר מנקודות שונות וראינו טורי (שער כניסה למקדש יפני) קבור שני מטר באדמה הוולקנית.

בוקר יום ראשון, 18/3/17, התחלנו את הבוקר מוקדם, בעקבות טיפ של אחת המטיילות, הדילמה הייתה ביקור באי גונקוג'ימה, הידוע בשם העברי "אי הרפאים", מאחר ולא הזמנו מקומות מראש לסיור באי, רשימת ההזמנות היתה מלאה, ה"טיפ" היה להופיע מוקדם ולהרשם ב"רשימת ההמתנה" , בנגוד ליום הקודם שהיה קצת גשום והראות היתה בינונית, היה יום בהיר עם ראות טובה.

הטיפ עבד והסירה יצאה בדיוק בשעה 9:00 בדרכה לאי.

כמה מילים על האי המיוחד הזה: באי הזה התגלה אחרי 1850 עורק פחם, ומשנות 1890 עד 1974 הפעילה אותו חברת מיצובישי, לצורך הפקת כמויות פחם גדולות. האי עצמו משתרע על שטח שאורכו 360 מ' ורוחבו 190מ', בסה"כ איכלסו את האי בתקופת השיא כ5700 כורים ובני ביתם, באי היו מבנים רבים, כולל בתי ספר, בתי תפילה, בית חולים ועוד..

אחרי 1974, כשפעילותו הופסקה, מתאמים כלכליים, ננטש האי, ואחרי כארבעים שנה שהאי הנטוש סבל מסופות הוריקן שעשו בו שמות, החליטו לשקמו, או יותר נכון לשמר את הקיים, האי דומה בצלליתו לנושאת מטוסים ולכן קוראים לו גם "BattleShip Island" , האי עצמו מרשים, ושרידיו מעידים על ימי גבורתו, האי אף הוכר לאחרונה, 2015, כ"אתר מורשת" ע"י אונסקו. אחרי סיור קצר על האי סובבנו אותו עם הספינה וחזרנו לחוף.

חוויה אדירה, וסיפור מרתק.

איזור סאגה, בעקבות הקרמיקה והחוף הצפון מערבי 17-18.3

חוויה מתקנת, יכולנו ל GPS של האוטו. למזלנו יש מצב לסמן יעד לפי מספר טלפון ולהשתמש בספרות מוכרות, והנה אנחנו מצליחים להגיע לכל מקום.
יצאנו להכיר את עיירות הקדרים באיזור סאגה התחלנו באריטה ובמוזיאון לקדרות של האזור והמשכנו באימרי. הסתובבנו ברחובות הכפרים ולמדנו להכיר את המגוון וייחודיות העבודה. חיפשנו בנרות קדר ב"עבודה", כפי שהובטח לנו בספרים השונים, אך לצערנו לא מצאנו, נקווה שבהמשך...