בוקר יום ראשון, 18/3/17, התחלנו את הבוקר מוקדם, בעקבות טיפ של אחת המטיילות, הדילמה הייתה ביקור באי גונקוג'ימה, הידוע בשם העברי "אי הרפאים", מאחר ולא הזמנו מקומות מראש לסיור באי, רשימת ההזמנות היתה מלאה, ה"טיפ" היה להופיע מוקדם ולהרשם ב"רשימת ההמתנה" , בנגוד ליום הקודם שהיה קצת גשום והראות היתה בינונית, היה יום בהיר עם ראות טובה.
הטיפ עבד והסירה יצאה בדיוק בשעה 9:00 בדרכה לאי.
כמה מילים על האי המיוחד הזה: באי הזה התגלה אחרי 1850 עורק פחם, ומשנות 1890 עד 1974 הפעילה אותו חברת מיצובישי, לצורך הפקת כמויות פחם גדולות. האי עצמו משתרע על שטח שאורכו 360 מ' ורוחבו 190מ', בסה"כ איכלסו את האי בתקופת השיא כ5700 כורים ובני ביתם, באי היו מבנים רבים, כולל בתי ספר, בתי תפילה, בית חולים ועוד..
אחרי 1974, כשפעילותו הופסקה, מתאמים כלכליים, ננטש האי, ואחרי כארבעים שנה שהאי הנטוש סבל מסופות הוריקן שעשו בו שמות, החליטו לשקמו, או יותר נכון לשמר את הקיים, האי דומה בצלליתו לנושאת מטוסים ולכן קוראים לו גם "BattleShip Island" , האי עצמו מרשים, ושרידיו מעידים על ימי גבורתו, האי אף הוכר לאחרונה, 2015, כ"אתר מורשת" ע"י אונסקו. אחרי סיור קצר על האי סובבנו אותו עם הספינה וחזרנו לחוף.
חוויה אדירה, וסיפור מרתק.
אחרי הביקור, נפלנו על פסטיבל האוכל, לכבוד חג האביב שנחוג ביום זה בכל רחבי יפן, שדרש מאיתנו לטעום קצת, מפה ומשם עד שיצאנו "מפוצצים". במקום לארגן לנו שלאףשטונדה מנחם, בחרנו בנסיעה של כארבע שעות לקומהמוטו.
הגענו כאמור לאחר מארבע שעות נסיעה בדרך כפרית צמודה לחופי ים פתלתלים, הנסיעה היתה בכביש דו סיורי ללא אפשרויות עקיפה, כאשר הסרגלים היפנים לא יעברו את 50/60 אם יהיה כתוב כל הדרך,הן על הכביש והן על תמרורים הגבלת מהירות ל50. נסיעה ללא ריגושים מפילה עייפות איתה ניסינו להאבק כל הדרך. הדרך כמובן היתה מקסימה. הגענו לקומהמוטו עייפים ודי רצוצים, וביקשנו את עזרת הדיילות ב"טוריסט אינפורמיישן" למציאת מקום לינה, שתי בחורות יפניות עדינות ומדהימות, ניסו להסביר שעקב החג העיר מפוצצת. היא התקשרה לכעשרים בתי מלון וכל פעם סיימה את השיחה ב"אריגאטו גוזל מס" מסתובבת אלינו בבישנות ואומרת: מצטערת, מלא. בסוף מצאה מקום שלא היתה לנו ברירה, אלא לקחת אותו.
סידרנו את הgps על מספר הטלפון והחלנו את הניווט לעבר היעד. הגענו לאיזור של בית קברות ובאחד הבתים מולו שאלנו את הדייר למיקומו של המלון, פשוט הראנו לו פתק עם שם המלון/מקום שהיה רשום ביפנית ובאנגלית. תקשרנו היטב הוא דיבר איתנו יפנית שוטפת ואנחנו, ענינו או שאלנו, בעברית בסיסית, כיון שהבחור היה במצוקה מצא עוד חבר שיחד הובילו אותנו בתוך בית הקברות, אבל לא מצאו, בסוף הרימו טלפון ואחרי כמה דקות שיחה שנמשכו כנצח, בסימני ידיים הובילו אותנו לכיוון המכונית ואמרו שהגברת תגיע לאסוף אותנו.
הגברת הגיעה כמובן אחרי מספר דקות הובילה אותנו לבית מדהים על גיבעה בתוך מתחם של מקדש עתיק, הגברת הייתה אישה כבת גילנו קטנה וקפיצית, תקשרנו באמצעות אפליקציה מתרגמת, שבו היא אומרת משפט ביפנית התוכנה מתרגמת לאנגלית, אנו עונים או שואלים באנגלית והיא מתרגמת וכו'.. מסתבר שהטלפון שדיברנו איתה היה הטלפון האישי שלה, וכנראה הוא היה רשום על מיקום אחר... קיבלנו את הטלפון של המקום, ולאחר שבדקנו שלא נתברבר, יצאנו לגיחה לילית בעיר קוממוטו, באזור השוקק חיים, בעיקר בתי אוכל, בארים וכל מיני בתים אחרים...
מבצר קומהמוטו המרשים מבחוץ:
משם נסענו ל-Suizeenji Koen, בדרום מזרח העיר, גן יפני נפלא ומרתק, בתוכו היה מבנה עם אומן של פסול בונזאי, עיקרי הטכניקה שלו ושל האסיסטנטים שלו: מוציאים סלעים/אבנים מהמים, כאלה שהם מוצאים בהם משמעות ומעצבים בעזרת גרגרי אבן לבנה על מעין מגש שחור, תצורות ומשמעויות שונות.
אחרי הגן המרשים המשכנו לקאגושימה, עיר בדרום קיושו, בנסיעה של ארבע שעות על הכביש המהיר בגשם שוטף.
לילה טוב התחלתי ב20/3 סיימתי - 1:20 21/3
לא להאמין שהיינו פה 😀
השבמחק