קיוטו 6-8.4

6.4

קיוטו, בירתה הקיסרית העתיקה של יפן, משמרת במינהגיה ובמראה שלה הרבה מההסטוריה והתרבות של יפן המסורתית. די להסתובב ברחובות הקטנים ובסמטאות המרובות בעיר כדי לחוש ולראות זאת. מאחר ועבורנו הביקור הינו ביקור שני בעיר החלטנו להתמקד בתופעת הסאקורה, דהיינו פריחת הדובדבן, חזרה למקומות אהובים וקצת מן החדש.

פתחנו את הבוקר עם טיול של Free walk גיון - איזור הגיישות אחד מחמישה אזורים כאלה בקיוטו והמפורסם מבינהם. למדנו משהו מהתרבות שלאוזניים מערביות לא ברור עד הסוף ולדברי המדריכה נחשב בתחום מכובד. לכל אזור בית ספר משלו, בתי ארוח ולקוחות קבועים. לא ניתן להיכנס לאורחים מזדמנים אלא אם הוזמנו ע"י חבר . הבנו כי יש שתי דרגות של גישות, מתלמדת שנקרטת גייקו (בין גיל 15-21) ומומחית שהיא מייקו ( מעל גיל 21).

חינוך: שלט ברחובות גיון:
1. אין לגעת בגיישה
2. אין לשבת ברחוב
3. לא לעשן
4. לא לאכול
5. לא ללכלך, ועוד

 חינוך: המעבר משירותי קליעה למטרה לשירותים מערביים.

בשלב השני קיבלנו הסבר על מקדשי בודהיזם שנקראים temple ומיקדשי שינטו שנקראים shrine. יפן לא ויתרה על השינוי לטובת הבודהיזם אלא שילבה בינהם ורובם הגדול למרות שנוהג לבקר במקדשים באירועים שונים לאורך  החיים, אינו מגדיר את עצמו כדתי.

סיימנו  את הסיור באחד הפארקים המרשימים בפריחתם בתקופת הסאקורה פארק מארויאמה.

המשכנו עם הפריחה:

סמטת שימבאשי האהובה בגיון

רחוב קיאמאצ'י דורי

עשינו הפסקה עם הפריחה ונכנסנו לסייר בשוק האוכל נישיקי. השוק נחשב לאחד המקומות האיכותיים למזון בקיוטו, משרת מסעדות רבות ומאפשר טעימות מהמטבח היפני. אנו לא הפסקנו לטעום דברים, את רובם הגדול לא זיהינו. וגם.....מצאנו את חנות הסכינים המפורסמת עם מבחר עצום ומקצועי.

את הערב הקדשנו למופע ב gion corner, שכלל היכרות עם שבע מהתרבויות המסורתיות היפניות. בינהם טקס הכנה ושתיית התה, בו לקחתי חלק, סידור פרחים, נגינה על קוטו (נבל יפני) אחד מכלי הנגינה בו מתמחות הגיישות בעת לימודיהם לקראת מומחיות האירוח, תיאטרון קומי שהזכיר קצת מסיפורי חכמי חלם, ריקוד מסורתי של גיישה, ותיאטרון בובות שבו  נדרשים 3 אנשים להפעלת בובה. התיאום בינהם לצורך התנעת הבובה היה מרשים.

ולסיום יום ארוך זה - קיומיזו דרה טמפל, אותו הלכנו לראות מואר בלילה לכבוד הפריחה. הפריחה לא היתה מהמרשימות של היום, הגשם הטריד והתאורה לא היתה מספקת, אך היתה חוויה.

7.4

מקדש פושימי אינארי, אחד מסמליה הבולטים של קיוטו אחד המפורסמים שנבנה לאל האורז. בכניסה למקדש נמצאים מאות טורי, שנתרמו למקדש ע"י אנשי עסקים. גם אנחנו הלכנו במסלול התיירותי וצילמנו אותם תמונות כמו כולם.

את המשך היום הקדשנו למסלול הפילוסופים, אך רגע לפני הכניסה למסלול ביציאתנו מהרכבת התחתית נגלה לעיניו אחד המראות המרהיבים של הסאקורה באזור keage לפני מקדש נאנזן -ג'י (הדרומי במסלול הפילוסופים).

מסלול הפילוסופים זכה לשמו ממנהגו של נישיבה קיטארו, פרופי לפילוסופיה מאוניברסיטת קיוטו, לטייל לאורכו בכל בוקר. אין לי מושג איך הוא צעד, אנחנו צעדנו מדרום לצפון 😀.

מקדש הכסף ג'ינקקוג'י

8.4
יצאנו לאיזור פושימי להכיר את תהליך הכנת הסאקה במבשלות האיזור. ביקרנו במוזיאון במבשלות Gekkeiken שנוסדה בשנת 1637, זכינו להכיר את התהליך ולטעום מהמוצרים ובעיקר מהמים המיוחדים של פושימי שלהם מיחסים את איכות הסאקה ואת העובדה שבמקום זה פועלות גם כיום 40 מבשלות.

ירדנו לתעלה ליד המבשלה, שבעבר שימשה להעברת הסאקה לאוסקה ולטוקיו וכיום מעבורות העץ משמשות לשיט של תיירים. עצי הדובדבן לצידי התעלה היו בשיא פריחתם.

מקדש ריואנג'י, היה תחנתנו הבאה ואחד מהמקומות האהובים אליהם בחרנו לחזור. מקדש זן שזכה לפרסום בשל גן הסלעים הכולל משטח חצץ לבן המגורף כל יום בצורה שונה, ו -15 סלעים ונחשב בעיני רבים לביטוי מושלם של עקרונות הזן בודהיסטי. את סודו אומרים ניתן ללמד רק בריכוז מוחלט. תופעה נוספת מעניינת היא כי אין נקודה בה ניתן לראות את על 15 הסלעים.

במקדש עצמו בריכה קטנה לשטיפה עבור בית התה שנמצא לצידו ועליו כתוב: "למדתי להיות רק מרוצה"
הכוונה, האדם הלומד להיות מרוצה הוא עשיר רוחנית לעומת זה שאינו לומד להיות מסופק הוא עני רוחנית גם אם באופן חומרי הוא מבוסס כלכלית.

מקדש הזהב,
עמדו דמעות בעיני עם חזרתנו למקום. יצירה גאונית התמונות ידברו, עדיף.

שמענו משפחה ישראלית במהלך השוטטות בגן שנאמר אומרת לאחת הבנות " תשלחי לו תמונה אולי יחליט להיכנס", מיקי עקב אחרי המשפחה, היה חייב לראות מי זה שהגיע עד יפן, עד קיוטו, עד מקדש הזהב והיא להישאר בחוץ.

סיימנו את היום בהיכרות עם החנות daiso, המוכרת הכל ב 100 יין, ברובה הרשת וירטואלית אך מחזיקה גם מס' לא קטן של חנויות.