חוזרים הביתה 13.4

אז בלי ראמן אחרון בנריטה טוקיו, אי אפשר

טוקיו 9-12.4

9.4
הגעה לטוקיו עם השינקנסן  (הרכבת המהירה).
טיול בשדרת הדובדבנים ב  chidorigafuuchi park בשעות הערב בתאורה שארגנו למקום.

קיוטו 6-8.4

6.4

קיוטו, בירתה הקיסרית העתיקה של יפן, משמרת במינהגיה ובמראה שלה הרבה מההסטוריה והתרבות של יפן המסורתית. די להסתובב ברחובות הקטנים ובסמטאות המרובות בעיר כדי לחוש ולראות זאת. מאחר ועבורנו הביקור הינו ביקור שני בעיר החלטנו להתמקד בתופעת הסאקורה, דהיינו פריחת הדובדבן, חזרה למקומות אהובים וקצת מן החדש.

פתחנו את הבוקר עם טיול של Free walk גיון - איזור הגיישות אחד מחמישה אזורים כאלה בקיוטו והמפורסם מבינהם. למדנו משהו מהתרבות שלאוזניים מערביות לא ברור עד הסוף ולדברי המדריכה נחשב בתחום מכובד. לכל אזור בית ספר משלו, בתי ארוח ולקוחות קבועים. לא ניתן להיכנס לאורחים מזדמנים אלא אם הוזמנו ע"י חבר . הבנו כי יש שתי דרגות של גישות, מתלמדת שנקרטת גייקו (בין גיל 15-21) ומומחית שהיא מייקו ( מעל גיל 21).

תם החלק הממונע של מסענו 5.4.17

היעד קיוטו.

יצאנו אתמול אחה"צ מקויה סאן, מצאנו מלון בפרבר קטן ליד נארה כדי להתקרב למוזיאון מיהו בו רצינו לעבור בבוקר לפני החזרת הרכב.

מוזיאון מיהו (Miho Museum) - נבנה ב 1997 בין גבעות ועמקים ליד העיירה Shigaraki, קרובה לקיוטו, ע"י ארכיטקט סיני הזוכה להערכה גדולה על עבודותיו I.M.Pei, אשר תכנון גם את הפירמידה הלובר וגם את הגלריה הלאומית בוושינגטון. מתוך הערכה לטבע המוזיאון בנוי 80% מתחת לאדמה והחלק הגלוי משלב בין מסורת ארכיטקטונית יפנית והרמוניה עם הסביבה.

דרך בת 700 מ' מובילה למוזיאון כשחלקו במינהרת. ההשראה לתכנון היה סיפור סיני עתיק על דייג שאיבד את דרכו ומצאנו מטע של עצי אפרסק שסופו היה בערוץ נחל ליד גבעה. כשהגיע לשם הוא נוכח לראות אור מתוך מערה לצד הר. הוא נכנס ודרך הובילה אותו לעולם של החיים המצויים לעולם בו הסובבים מאושרים שמחים בחלקם ומיד מתפנים לשלבו בקרבם. עצי הדובדבן לאורך הדרך מחליפים את עצי האפרסק המינהרה היא הדרך במערה ומבנה המוזיאון המרהיב וההשתאות לגילוי עם היציאה ממנה, מדמה את העולם אליו הגיע הדייג.

הר קויה - Mount Koya במחוז Wakayama

 4/4/2017 יום רביעי

את היום התחלנו בנסיעה ממלון Nosegawa, מרחק כעשרים ק"מ מהר קויה,

המלון יחסית מבודד אך מספק תנאים של מלון מסורתי ריוקן (Ryokan). הנסיעה היתה בכביש פתלתל וצר, רב הדרך מסלול אחד, למזלינו לא עברו רכבים באזור, אולי שמעו שאנו על הכביש. אחרי קרוב לשעה הגענו להר קויה המכונה קויה סאן, גובה ההר 900 מטר, נמצא דרומית לקיוטו במרכז חצי האי קיאי, בלב יער של ארזים שחורים. המקום נחשב לקדוש ביותר עבור מאמיני הכת הבודהיסטית שינגון. למעלה ממיליון עולי רגל מבקרים באתרים הקדושים בהר. חלקם הקטן עם לבוש מסורתי מאוד מיוחד.

2-3.4.17 בעקבות עולי הרגל של kumano kodo

התארגנו בבוקר עם דלק ומזון ושמנו פעמנו לדרום Kansai - חצי האי קיאי במחוז ואקאימה (Wakayama).

התחנה הראשונה היתה מרכז המידע ב Tanabe, שם התחלנו לקבל מושג ראשון על האזור, מסלולי ההליכה שבו והדרך הנוחה לנוע ולהתארגן עם הרכב. התחנה הבאה שלנו היתה ממש במרכז המידע ב Hongu, שם גם סייעו לנו במקום לינה באיזור ללילה זה.

מבחינה היסטורית קומנו קודו (Komano Kodo) הינו איזור בו השתלבו יחדיו שתי הדתות השינטו המקומי והבודהיזם המיובא מהודו דרך סין. באזור מקדשים רבים, שהליכה בינהם, כך סברו המאמינים, יוצרת חוויה דתית של "חיפוש גן עדן" על פני כדור הארץ. המחוז מוכר גם בזכות השקט, המעיינות החמים הרבים והטבע המיוחד שלו.

כיום מוכר כאתר מורשת עולמית ויש בו מסלול מסודר הנקרא "קומנו קודו" (קודו- "הדרכים הישנות", קומנו- "ארץ המתים או האלים מאחר ועל פי האמונה גם אחרי מותם, עדיין נמצאות כאן רוחות אלי השינטו). המסלול עובר בין כל מקדשי האזור ונמשך כחמישה ימים.

Himeji Castle 1.4.17

לאחר נסיעה ארוכה שעשינו אמש נשארו לנו עוד 50 ק"מ להגעה להימג'י ( Himeji Castle ), נמצאת 50 ק"מ ממערבית לKobe ו 120 ק"מ דרום מערבית לקיוטו.

בחרנו לעלות על הכביש המהיר כדי להצליח ולהרויח את היום במקום. הגענו בשעות הבוקר, השמש האירה לנו פנים לאחר שהרגשנו כמו תיבת נוח ביום הקודם (גשם רצוף במשך היום כולו). החנינו את האוטו והתחלנו לצעוד לכיוון הטירה. מרחוק כבר נראו שיירות הצועדים שהעידו על פופולריות המקום בעיני התיירים במיוחד בעת פריחת הדובדבן. בשטחי הדשא לפני הטירה שסביבו עשרות עצי דובדבן בשלבי פריחה ראשוניים, ניתן היה לראות משפחות/קבוצות יפניות שלמות פורשות משטחי ישיבה תחת העצים וחוגגות את הפריחה. לא הרחנו מנגלים, היה מעניין לצפות בכיבוד שהם בוחרים להביא לחגיגות מעין אלה.

איזור נהר איה - Iya Valley

30-31/3/2017 טיול בשיקוקו

למרות ההבטחות מזג אוויר יפה, יצאנו מטקאמאצו (Takamatsu) במזג אויר גשום לכיוון עמק איה, להבדיל מימי "הגשמים לפרקים" שהיו לנו עד היום, היומיים באיזור נהר איה, היו ימי גשם שוטף שלא פסק עד שיצאנו מהאיזור.

איזור זה הינו איזור טבע פראי מלא אטרקציות כמו מסלולי הליכה, רפטינג, טיפוס על מתוקים ועוד...

טקמאצו וסביבתה 28.3.17

שני משפטים פילוסופים קמעה אני לוקחת מיום זה

הראשון: one step one sciene

השני: Sabi Wabi - היופי שבפשטות

שני רעיונות אלה קיבלנו מפנסיונר יפני שהדריך אותנו בהתנדבות בתוך אחד הגנים היפים ביפן נמצא בטקאמצו, Takamtsu, ונקרא Ritsurin גן שקיבל 3 כוכבי יופי של מישלן. הגן הוקם במהלך של כמעט 100 שנה ע"י משפחת מאצודאירה אותו קיבלה במתנה יחד עם המצודה העיר והסביבה מקרובי משפחתם השוגונים לבית טוקוגאווה כשעלו לשלטון ב 1600.

הגן כולל 13 גבעות 6 אגמים וסביבם עולם ומלואו.

מילות החוכמה שקיבלנו התייחסו לגן. המדריך שלנו דיבר על כך שכל צעד בגן פותח בפני המתבונן נוף חדש וזה מה שהופך אותו לכל כך מרתק. כמו כן הוא הצביע על סידורי פרחים מינימליסטיים ויפהפיים המקשטים פינות שונות בבתי תה וכינה אותם בביטוי Sabi Wabi.

יופיו של הגן מושך אליו כלות וחתנים רבים המצטלמים באתר זה לפני חתונתם. זכינו לראות שלושה זוגות.

אומנות בים יפן הפנימי

יצאנו 28/3 מוקדם, יחסית, כשפעמינו לכיוון נאושימה (Naoshima), שהפכה להיות מרכז לאומנות מודרנית.

כבעלי נסיון, איתרנו מראש את הרציף המתאים באוקאיאמה (Okayama), הגיענו בזמן למעבורת של 9:22

(אצל היפנים אין חוכמות שעה זאת שעה, אחרת-"ספיקו" היינו משהו כמו חרקירי) לאחר כ20 דקות שייט,

ירדנו בנאושימה. קרוב לרציף קיבלה את פנינו הדלעת האדומה:

כמה ימים במערב הונשו 26-27 (נאושימה תקבל בלוג משלה😍)

את ההמשך של רכיבת האופניים המשכנו בנסיעה מהירה בשרשרת גשרים הפרושה בין שיקוקו למערב הונשו בדרכינו למיהג'ימה (Miyajima Island). הנסיעה היתה בכביש מהיר בעלות של מעבר של 8,700 יין (בערך לילה במלון), במיהג'ימה נמצא הטורי הצף. אחרי מאמצים הצלחנו לאתר את הרציף העממי, הזול שזמן השייט  אל האי אורך כ 10 דקות וכן כל 10 דקות יוצאת מעבורת.

הטורי הצף, כך נאמר בכל הכתובים, הוא אחד המראות היפים ביפן ובמיוחד בשקיעה, וכך עשינו. נסענו למיאג'ימה כשבתוכנית היה להספיק להגיע למקום באור יום ולחוות את רדת החשיכה והתאורה בלילה.

מיאג'ימה היא אי מקודש למאמיני שינטו ולבודהיסטים. כפועל יוצא, אסור להיולד או למות על האי ועל כן לא בנו בו בית קברות ולא מחלקת יולדות. בשל קדושתו גם אסור לכרות בו עצים וגדל בו יער בתולי עם מגוון ציפורים ואיילים מבויתים המסתובבים בו ללא הפרעה.

המקדש הידוע והאטרקציה המרכזית של האי הינו מקדש Itsukushima Shrine כשמולו ניצב טורי ענק צבוע ארגמן ובזמן הגאות שקוע במים ונראה כאילו מרחף עליו. החוויה באי היתה אדירה. בהחלט השיג את התואר בזכות.

לינה בהירושימה.

ברוכים הבאים לשיקוקו 25-26.3

עלינו על מעבורת מסגנוסקי (Saganoseki Port) בקיושו למיזקי (Misaki) בשיקוקו. הצורה הטופוגרפית של המדינה יצרה צורך למערכת הסעות ימית מפותחת ואכן ניתן למצוא כאלה במקומות רבים וביעילות היפנית. שמנו פעמינו למטסוימה (Matsuyama), והיעד הראשון היה בטירה הממוקמת על גבעה במרכז העיר וחולשת על כל הסביבה. הטירה נשתמרה כמעט במלואה ובתוכה ניתן היה למצוא חפצים ששירתו את המשפחה. הטירה נבנתה ע"י בחור שהחל את הקריירה שלו כעגלון ועשה את דרכו לצמרת בזכות יכולותיו בחרב. ניצנים ראשונים של הדובדבן קיבלו את פנינו וניתן היה לראות כי בעוד מספר ימים התפרחת תהיה בשיאה.

נפרדים מקיושו 25.3

זהו, עוד רגע והאי מאחורינו, תחושה של פרידה. בחרנו להיפרד ב usuki עיירה קטנה שזכתה לפרסום בעקבות 60 פסלי בודהה בני 1000 שנה, חצובים בסלע שזכו ראשונים בתואר הנכסף "אוצר לאומי". כמו כל אתר ביפן סביבם נבנה פארק מקסים וגינות מרשימות. עבור הבודהיסטים המקום על אוסף הפסלים שבו נתפס כמקום רוחני.

צפון קיושו - איזור הא אסו

23/4/17 קמנו ליום גשום במיוחד, בעל הפנסיון הכין לנו מפות על הבוקר, כולל מסלולים מסומנים על המפה, התוכנית היתה לבקר בקניון Takachiho Gorge, ולמרות הכל החלטנו להתחיל לפי התוכנית, על כל ציודינו + שתי מטריות. איזור Takachiho נמצא דרום מערב ל Takamori, הגענו למקדש שינטו שנקרא Takachiho-jinja, מנזר נחמד וייחודי בעצי האורן העתיקים שסביבו.

הוותיק  בעצים מוערך ב800 שנה, הבתים עתיקים אף הם.

דרום קיושו 22.3

הבוקר היינו ספורטאים אמיתיים. החלטנו להיות באוטו ב 8:00 וגם הצלחנו.

הדרמנו כמעט עד לנקודה הדרומית ביותר באי לעבר איבוסוקי. עיר זו ידועה במרחצאות החול שלה. הגענו לאתר מופלא על חוף הים הצופה לנוף מדהים של ים והרים.

כשראיתי מה מצפה לנו אני חייבת לאמר שחשבתי שאנחנו נכנסים לתרגולת קבורה וחווים כיצד נרגיש במוות.
לבושים בחלוק המסורתי לרחצה באונסן הובלנו לחוף לחלקה שלנו. שני קברנים עם אתי חפירה הגיעו הורו לנו לשכב וכיסו אותנו בחול.
שכבנו כך במשך 15 דקות תמימות. היה ממש חם ואף הזענו כהוגן, אך לא יאומן יצאנו משם גמישים הרבה יותר ממה שנכנסנו.

המשכנו לצ'יראן עיירה מדהימה שבה שימרו רחוב של בתי סמוראים ולכל בית גן עם סיפור משלו.

הסמוראים היו בני אצולה, שהיו שומרי ראש של השוגון, ואף שלטו ביפן בין המאה ה12 למאה ה19, הם היו משכילים, לוחמים לאומנים שניסו להגיע באומנותם לרמה הגבוהה ביותר.

למדנו משהו על תורת עיצוב הגנים:

הגנים מדמים את הטבע. הרים מפלים מערות זרימה רוחות ועוד ועוד. השראתם היא מהטבע הסובב את האזור. בתוך הטבע הנ"ל משתלבים כמובן האלים בצורות שונות

כמובן כשלוקחים גנן הוא חייב להיות כזה שמבין את הסיפור אחרת הוא יכול לגזום בטעות את ההר או להזיז את המפל ממקומו.

סיימנו והחלטנו להצפין עד כמה שכוחו של הנהג יעמד לו. ב 18:00 התחלנו לחפש מקום לינה . הפעם חיכתה לנו חוויה נוספת. נכנסנו למסעדה הטבח ניסה לסייע לנו במציאת מקום תוך תירגול הצרפתית שלו עם הצרפתית של מיקי. Booking, פתר את הסוגייה מהר ויצאנו לכיוון הריוקן. אלא שאז החלו ההרפתקאות כשהגענו לכבישים שהיו מוארים כמו מסלולי המראה ונחיתה של מטוסים ומאי ידיעת השפה לא הבנו שמדובר בכביש סגור. מערכת הניווט הלא מתוחכמת במיוחד הובילה אותנו בדרך אחרת שגם היא אחרי 20 דקות נתגלתה כסגורה. למזלנו, נתקע איתנו עוד יפני מאיר פנים. שיחה לא קצרה שלו עם בעל הפנסיון שהזמנו התוותה דרך שלישית. נסענו אחרי היפני ואכן אחרי עוד 45 דקות הגענו סוף סוף ב 22:00.

המארח שלנו כל כך נלהב והתגלה כחובב דרכים מופלא. הוא צייד אותנו באינסוף מפות פרי עטו לגבי כל הנמצא בסביבה והוכרזנו כישראלים הראשונים ששהו אצלו.

אגב, אחרי הפגישה עם הגברת מקומאמוטו, הורדנו תרגומון און ליין שניתן להשמיע משפט באנגלית אותו הוא מחזיר ביפנית ולהיפך, הצרה שלפעמים הוא מבין ששומע משהו קצת אחר ואז יוצאים משפטים מצחיקים.

קגושימה וסקורג'ימה 21.3

יפן משופעת בהרי געש שחלקם עדין פעיל. באי קיושו יש לא מעט כאלה. את היום הקדשנו לסקורג'ימה שנחשב לפעיל ביותר מביניהם. ההתפרצות האחרונה וההרסנית שלו היתה ב 1946. האי כולו בנוי סביב ההר והסיור בו הוא בין תוצאות הפעילות הוולקנית. הגענו אליו בשיט עם מעבורת שיוצאת כל רבע שעה בדייקנות יפנית טיפוסית.

היפנים שנותנים מקום רחב לטבע,לעונות השנה וליחסי הגומלין בין האדם לסביבה, מביאים זאת לידי ביטוי בהסברים שיש להם בנקודות התצפית השונות. לכן תמיד ניתן היה למצוא הסבר על אופן השיקום הטבעי של הצומח לאחר ההרס שנוצר עקב הפעילות הוולקנית (מהלבה).

טבלנו את רגלינו המעיינות חמים, הסתובבנו בערוץ הלבה שנוצר בהתפרצות בשנת 1946, צפינו על ערוצי זרימת הלבה ועל ההר מנקודות שונות וראינו טורי (שער כניסה למקדש יפני) קבור שני מטר באדמה הוולקנית.

בוקר יום ראשון, 18/3/17, התחלנו את הבוקר מוקדם, בעקבות טיפ של אחת המטיילות, הדילמה הייתה ביקור באי גונקוג'ימה, הידוע בשם העברי "אי הרפאים", מאחר ולא הזמנו מקומות מראש לסיור באי, רשימת ההזמנות היתה מלאה, ה"טיפ" היה להופיע מוקדם ולהרשם ב"רשימת ההמתנה" , בנגוד ליום הקודם שהיה קצת גשום והראות היתה בינונית, היה יום בהיר עם ראות טובה.

הטיפ עבד והסירה יצאה בדיוק בשעה 9:00 בדרכה לאי.

כמה מילים על האי המיוחד הזה: באי הזה התגלה אחרי 1850 עורק פחם, ומשנות 1890 עד 1974 הפעילה אותו חברת מיצובישי, לצורך הפקת כמויות פחם גדולות. האי עצמו משתרע על שטח שאורכו 360 מ' ורוחבו 190מ', בסה"כ איכלסו את האי בתקופת השיא כ5700 כורים ובני ביתם, באי היו מבנים רבים, כולל בתי ספר, בתי תפילה, בית חולים ועוד..

אחרי 1974, כשפעילותו הופסקה, מתאמים כלכליים, ננטש האי, ואחרי כארבעים שנה שהאי הנטוש סבל מסופות הוריקן שעשו בו שמות, החליטו לשקמו, או יותר נכון לשמר את הקיים, האי דומה בצלליתו לנושאת מטוסים ולכן קוראים לו גם "BattleShip Island" , האי עצמו מרשים, ושרידיו מעידים על ימי גבורתו, האי אף הוכר לאחרונה, 2015, כ"אתר מורשת" ע"י אונסקו. אחרי סיור קצר על האי סובבנו אותו עם הספינה וחזרנו לחוף.

חוויה אדירה, וסיפור מרתק.

איזור סאגה, בעקבות הקרמיקה והחוף הצפון מערבי 17-18.3

חוויה מתקנת, יכולנו ל GPS של האוטו. למזלנו יש מצב לסמן יעד לפי מספר טלפון ולהשתמש בספרות מוכרות, והנה אנחנו מצליחים להגיע לכל מקום.
יצאנו להכיר את עיירות הקדרים באיזור סאגה התחלנו באריטה ובמוזיאון לקדרות של האזור והמשכנו באימרי. הסתובבנו ברחובות הכפרים ולמדנו להכיר את המגוון וייחודיות העבודה. חיפשנו בנרות קדר ב"עבודה", כפי שהובטח לנו בספרים השונים, אך לצערנו לא מצאנו, נקווה שבהמשך...

הסתגלות. 16.3 פוקואוקה, קיושו

אז אכלנו את הראמן הראשון שלנו, חווינו שינה בריוקן בחדר יפני טיפוסי. הדובדבן, כמו ששערנו החל את פריחתו כאן בדרום וגם ממנו "טעמנו".
הספקנו אתמול בלילה, לאחר כ 29 שעות בדרכים לצאת ולטעום מהיטאי, דוכני האוכל המסורתיים בפוקואוקה. הרווחנו את פתיחת יריד הקרמיקה השנתי בו מציגים כ 200 אומנים מהאזור, חוויה מעניינת ואמנותית ותרבותית כאחד.

הצלחנו למצוא את חברת השכרת הרכב, לצאת מפוקואוקה ולהתחיל את מסלול עיירות הקדרים באזור סאגה. אך למרות כל זאת אנחנו בחווית הסתגלות. האנגלית קשה פה יותר. השילוט כמעט רובו ככולו ביפנית בלבד. יש להתרגל לצד שמאל, ומי מאמין שנלמד לדעת איך כותבים מלון ביפנית.

לא פשוט. אבל....הכל מתאזן. כשיפנים רואים שאתה מחפש משהו הם ניגשים מיד לעזור. העזרה אינה מסתיימת בהסבר אלא שהם ממש מלווים אותך ומוודאים שהגעת. כך מצאנו את הריוקן שהזמנו אתמול בערב, לאחר מכן חבורה של 3 בנות צעירות, סטודנטיות סיניות הלומדות בפוקואוקה, הביאו אותנו לאזור היטאי.

כחלק מההתארגנות ליום המחר נכנסנו לאונסן, טבלנו את עצמנו בשלל בריכות ומקלחות והרוגע הציף אותנו מיד. שאלה שעסקתי בה תוך כדי טבילה: מה ההבדל בין זה למקווה שלנו?

בדרך לרחצה באונסן

בהמתנה ליציאה משדה התעופה, מתח ותיסכול לפני, הנסיעה הארוכה, שאלות האם לא שכחנו משהו...